בן צירלה ואפרים פישל. נולד בי"ב בניסן תש"ך (9.4.1960) בחיפה. אח בכור של יוסי.

שאול התייתם משני הוריו, שנפטרו ממחלות, כשהיה כבן חמש-עשרה. בשנים הבאות גדל אצל משפחה במושב דלתון, ועם אם המשפחה שמחה שמר על קשר קרוב במשך שנים. כן עזרו בגידולו דודו ודודתו, והוא עצמו עזר לגדל את אחיו הצעיר ממנו.

בהגיעו לגיל גיוס התגייס לחיל הים. אחרי שעבר קורסים שירת כשַלם ביחידות שונות בחיל, והמשיך לשירות קבע בתפקיד קצין כספים. ביצע בנאמנות את כל תפקידיו, נהג להתנדב למשימות שונות והיה אהוב ומוערך על ידי מפקדיו ועמיתיו.

בקיץ 1990 נשא שאול לאישה את שמחה, אותה הכיר כמה חודשים לפני כן ובביקור בביתה בערב פסח הציע לה נישואין מול כל משפחתה. הם הקימו את ביתם בחיפה, שם נולדו הבנים אפי וארציאל והבת צליל.

בעל אוהב ואב לתפארת היה. עם רעייתו ניהל שיחות עמוקות וטובות אל תוך הלילה, בוויכוח ידע תמיד לומר את המילים הנכונות ולהשרות אווירת רוגע. לילדיו העניק שפע של אהבה, ידע וחוכמת חיים, הקפיד שילמדו היטב ושיגדלו כאנשים ישרים. כדברי רעייתו "היה לו חשוב להגשים ולהעניק למשפחתו כל מה שהם רוצים וחולמים".

בלט כאדם משכיל וצמא לידע, לכל שיחה תרם מידיעותיו ומתובנותיו. "אדם עם ראש על הכתפיים", כדברי אשתו. אהב טיולים בטבע, ובהיותו אדם מאוד אופטימי, קליל וספונטני – נהג להחליט בו ברגע שהוא נוסע לטיול, וכך עשה.

שאול פיתח קשרים מצוינים עם כל הקרובים לו. בעיקר היה קשור לאחיו יוסי, נכה צה"ל שחי בביתו. "הם היו בלתי נפרדים", תיארה שמחה, "תמיד יחד. יוסי היה דמות מאוד דומיננטית בחיי המשפחה והילדים". גם עם ארבעת אחיה של שמחה קיים קשר קרוב, כיבד והעריך אותם והם אהבוהו אהבת נפש.

ביתם, סיפרה שמחה, היה חממה לרבים, בית חם ואוהב. שאול היה אדם מכבד, אהב להעניק לאחרים ללא תמורה, אף שימש מעין אבא עבור הילדים בשכונה. אהב לארח ולאכול טוב במסעדות בחברת היקרים לו.

שאול שירת בצבא כעשרים ושמונה שנים, במהלכן התקדם לדרגת רב-סמל מתקדם.

בשנת 1987, במהלך שירותו, חלה בסכרת חמורה, ומצבו הרפואי הידרדר עם השנים. ב-1995 החל בטיפולי דיאליזה, אותם עבר מדי שבוע. אחרי שחרורו מצה"ל עבר עוד כמה אשפוזים ארוכים בבתי חולים, תמיד בליווי משפחתו, הקפיד לשמור על אופטימיות ולהאמין ביכולתו לנצח את המחלה.

בשנת 2009 הכין בנו הבכור אפי סרט גמר ללימודיו בתיכון "ליאו באק" בחיפה, ובו הוא מלווה את אביו בטיפולים ומשוחח עם אימו ואחיו על רגשותיהם בקשר למצב אבי המשפחה. הסרט, שנקרא "הדרך אל האור", ניתן לצפייה באתר יוטיוב.

שאול קליין נפטר ביום הולדתו, י"ב בניסן תשע"ה (1.4.2015). בן חמישים וחמש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין שדה יהושע בחיפה. הותיר אישה ושלושה ילדים.

על מצבתו נכתב משפט שאפיין את דרכו ואת אהבת הנתינה שלו: "אשרי האיש שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח זאת אף פעם".

שניים מנכדיו של שאול נקראו על שמו.